פרשת קורח מספרת על המרד שהוביל קורח ואת תוצאותיו. ניתן לחלק את הפרשה לארבעה חלקים. החלק הראשון מספר על המרד שארגן קורח, הדרך בה משה מוכיח את הטעות בטענותיו, ועונשם של המורדים. החלק השני הוא תגובת העם למות עדת קורח והמגפה שמגיעה בעקבותיה. החלק השלישי מציג מבחן נוסף שמשה עורך. החלק הרביעי והאחרון עוסק בזכויותיהם של הכהנים והלוויים.
תקציר הפרשה
קורח אוסף יחד עם דתן, אבירם ואון בן פלת, קבוצה גדולה של אנשים שיערערו את מעמדם של משה ואהרון כמנהיגי העם. טענת המורדים היא שכל עם ישראל קדושים ועל כן אין צורך באדם אחד שיהיה הכהן הגדול. כנגד טענה זאת משה מציע את מבחן הקטורת, במהלכו יחד עם אהרון המורדים יקטירו קטורת. הקטרת הקטורת הינה עבודה מיוחדת לכהן הגדול. מי שה' יענה לו הוא מי שה' רוצה שיכהן בתפקיד הכהן הגדול. המבחן מתקיים, ואל מול אהרון מתייצבים מאתיים חמישים אנשים חשובים. ה' שורף את כל מי שהקטיר קטורת למעט אהרון, ובכל ניכרת בחירתו של ה' דווקא באהרון. ה' מצווה את אלעזר בנו של אהרון לקחת את המחתות בהן השתמשו המורדים ולעשות מהן ציפוי למזבח הקטורת. ציפוי זה אמור לשמש כאות לכל מי שיפקפק בבחירת הכהנים.
במקביל, משה מנסה לפייס את דתן ואבירם, אך הם לא מוכנים לדון איתו. טענתם היא שמשה כשל ולא קיים את הבטחתו להביא את העם לארץ זבת חלב ודבש. משה מכריז בפני העם כי הסימן לכך שהוא שליח של ה' הוא שמותם של דתן ואבירם יהיה בכך שתבלע אותם האדמה. דבריו של משה מתקיימים והאדמה בולעת את יתר המורדים.
בתגובה לתוצאות המרד, העם מגיע למשה בתלונה כי הם גרמו למותם של אנשים רבים וחשובים. ה' מעניש את העם על תגובתם ומשלח בהם מגפה. מגפה זאת נעצרת על ידי קטורת שמקטיר אהרון.בשלב זה ה' מצווה את משה לקיים מבחן נוסף שיוכיח את הבחירה בשבט לוי. במבחן זה נציג מכל שבט ישים מטה באוהל מועד. המטה של אהרון, נציג שבט לוי פורח, ובכך ה' מכריז בפני העם על בחירתו בשבט לוי. גם מטה של אהרון נשמר כאות לבחירה בשבט לוי. עם ישראל מפחד מקרבה יתרה למשכן, שהרי מי שמתקרב למשכן מת. תגובתו של ה' היא למנות את הלוויים כשומרי המשכן כך שאף אדם לא יעבור את הגבול וימות.
לאחר ביסוס מעמדם של הכהנים והלוויים, התורה עוברת לדבר על זכויותיהם. הכהנים זכאים לקבל חלק בקורבנות, את הרכוש שבני אדם מחרימים, את בכורות הבהמה והאדם (בכורות האדם נפדים בכסף שמגיע לכהנים).אולם גם הכהנים וגם הלוויים לא מקבלים נחלה. זכויותיהם של הלוויים מסתכמות במעשרות. כל אדם מישראל צריך להפריש עשירית מתבואתו ללוויים. ממעשר זה הלוויים צריכים להפריש מעשר ולתת אותו לכהנים.