פרשת לך-לך הינה הפרשה הראשונה שעוסקת באבות האומה, והיא עוסקת בראשון שבהם – באברם. הנושאים המרכזיים בפרשה הם: מסעותיו של אברם החל מהציווי ללכת לארץ כנען, ולאחר מכן בריחתו למצריים, וחזרתו המחודשת לארץ, הסכסוך עם לוט שמוביל להיפרדות ממנו, כיבוש אברם את הארץ ושחרור לוט מצבא ארבע המלכים, ברית בין הבתרים, העקרות של שרי וגירוש הגר, וברית נוספת שנכרתת עם אברם ושרי בה הם מקבלים שמות חדשים.
תקציר הפרשה
על אף שבסוף פרשת נח מוזכר אברם, פרשת לך-לך לא מקדישה זמן להקדמות ולהיכרות ופותחת בציווי המוטל על אברם לעזוב את ארצו מולדתו ובית אביו כדי ללכת למקום עלום. ציווי זה מלווה בברכה לזרע, ובברכה נוספת אשר תוכנה לא ברור. כמו כן, ה' אומר לו שזרעו יוסיף ברכה בעולם. אברם מקיים את הציווי והולך אל הארץ, שם הוא מקבל גם הבטחה כי יקבל את הארץ הזאת. בתגובה אברם מקריב קורבנות במקומות שונים בארץ.
אך המצב איננו אוטופי, ורעב גורם לאברם לברוח למצרים. במצרים, אברם חושש מכך שאישתו שרי יפה, מה שעלול להוביל לכך שיהרגו אוו כדי להתחתן איתה. על כן, אברם מבקש משרי לומר שהיא אחותו ולא אשתו. אלא שדבר זה גורם לכך שפרעה לוקח את שרי להיות אשתו, ונותן לאברם רכוש רב. ה' מעניש את פרעה על לקיחת שרי בצרעת. פרעה מאשים את אברם במצב ומגרש אותו ואת שרי ממצרים. אברם חוזר לארץ כנען, שם הוא מקריב קורבנות נוספים לה'.
אולם, אם הכסף הרב שאברם הרוויח במצרים מגיעות בעיות, ורועי לוט מסתכסכים עם רועי אברם. סכסוך זה גורם לעזיבת לוט את מחנה אברם והתיישבותו בסדום. לאחר עזיבת לוט ה' שוב מברך את אברם בזרע רב ובארץ כנען.
בשלב הזה התורה עוברת לעסוק מעט בפוליטיקה המקומית. היא מספרת כי ישנם ארבעה מלכים מצפון הארץ אשר כבשו חלק גדול מהארץ. תוצאת כיבוש זה הייתה הטלת מיסים על יושבי הארץ. בשנה השלוש עשרה תושבי הארץ מרדו מה שהוביל למלחמה גדולה בשנה הארבע עשרה. אל מול ארבעת מלכי הצפון התייצבו חמישה מלכים מהארץ. מלחמה זאת נגמרת בניצחון של מלכי הצפון, כשאחד מתוצאות המלחמה הוא לקיחתו של לוט בשבי. אברם נלחם בארבעת המלכים יחד עם חניכיו ומנצח במלחמה. אולם הוא אינו מוכן לקחת שכר עבור ניצחון זה.
בתום המלחמה, ה' מבטיח לאברם זרע. הבטחה זאת מתקבלת באמונה, אבל על הבטחת הארץ אברם מבקש מה' ראיה וכתגובה ה' כורת עם אברם ברית. ברית זאת נחשבת אירוע מכונן בתולדות העם היהודי. ה' מצווה את אברם לקחת כמה חיות ולבתר אותן, בנוסף לציפור אשר אותה הוא לא מבתר. תוכן הברית הוא נבואה על גלות מצרים, והגאולה שתבוא לאחר מכן. עם ישראל ירד לגלות של ארבע מאות שנה במצרים אשר בסופה יצאו ממצרים ברכוש גדול ויקבלו את ארץ ישראל.
אלא שלמרות הברית, אברם ושרי עדיין לא מצליחים ללדת ילד. שרי מציעה להשיא לאברם את שפחתה כך שהיא תוכל להוליד לו ילד. התוכנית מתבצעת והגר, שפחת שרי, נכנסת להריון. אך אם כניסתה של הגר להריון מערכת היחסים בין הגר לבין שרי מתערערת. שרי לא אוהבת את הזלזול, ומקבלת את אישורו של אברם להתנהג עם הגר כטוב בעיניה. שרי מענה את הגר ובעקבות כך הגר בורחת. מלאך ה' מתגלה אל הגר ואומר לה לחזור למשפחת אברם למרות העינויים. המלאך מבטיח לה כי יצא מהבן של זרע רב. הגר נשמעת למלאך וחוזרת לבית אברם שם היא יולדת את ישמעאל.
שלוש עשרה שנים לאחר הולדת ישמעאל ה' כורת עם אברם ברית נוספת, שם הוא מבטיח לו כי הזרע הרב שיהיה לו יגיע דווקא משרי ולא מהגר. בברית זאת ה' גם משנה את שמם של אברם ושרי לאברהם ושרה. כמו כן, ה' מצווה את אברהם למול את כל זרעו.
מדרשים ורעיונות בפרשה שכדאי להכיר
גלות של ארבע מאות שנה – בברית בין בתרים ה' אומר לאברם שזרעו יהיה בגלות למשך ארבע מאות שנה. אולם המספר ארבע מאות שנה לא מסתדר, שהרי גם אם סוכמים את כל השנים של השושלת של לוי, מלוי שירד למצרים עד משה שיצא ממצרים לא מגיעים לארבע מאות שנה. כמו כן, ביציאת מצרים כתוב כי הגלות ערכה ארבע מאות שלושים שנים. על כן הפרשנים הציעו כל מיני דרכים לספירות אפשריות. למשל רש"י טוען שארבע מאות השנים מתחילות להיספר מלידתו של יצחק.