תקציר הפרשה
פרשת אמור מציגה את הדינים הייחודים לכוהנים עקב קדושתם, את ההלכות המפרטות מה פוסל בהמה מלהיות קורבן יחד עם כמה מהלכות השחיטה, את מועדי ישראל את הדינים הקבועים במשכן. הפרשה מסתיימת בסיפורו של אדם שקילל את ה' ורצף הדינים שהגיע בעקבות המקרה.
לכוהנים אסור להיטמא חוץ מקרובים מדרגה ראשונה ואדם שאין מי שיקבור אותו. מעבר לאיסור הטומאה נוסף עליהם גם ציווי להתחתן דווקא עם אישה שלא התגרשה או פסולה לכהונה מסיבה מסוימת. כהן גדול חמור בשני הדינים הללו. לכהן הגדול מותר להיטמא רק לאדם שאין מי שיטפל בקבורתו אך לא לאחד מהקרובים. כמו כן, אישתו חייבת להיות בתולה. דין נוסף הייחודי לכוהנים הוא עונשה של בת כהן שבוגדת בבן זוגה. בניגוד לאישה רגילה שנהרגת בחנק, בתו של הכהן נהרגת בשריפה.
בשלב זה התורה מונה ארבעים ושניים מומים גופניים שיכולים לפסול כהן מלעבוד במקדש. כהן בעל מום לא יכול לבוא אל המקדש, אבל הוא מקבל את זכויות האוכל וכמו שאר הכהנים הוא מותר לאכול בקודשים. לא רק הכוהנים מותרים באכילת קודשים אלא כל בני ביתם. כמו כן, בלא תלות בשאלה מי אוכל את הקודש, הוא צריך להיות טהור לשם כך.
רשימת המומים הבאה מונה את המומים הפסולים בהמה מלהיות כשרה לקורבן. דרך אגב, התורה מציינת כי לאדם אסור לסרס את בהמתו. בתום רשימה זאת נזכרים דינים הקשורים לשחיטה – גיל הבהמה המינימלי ממנו היא יכולה להיות קורבן הוא שמונה ימים והאיסור לשחוט אמה ובנה באותו היום. דין נוסף שמופיע כאן הוא החובה לאכול את קורבן התודה באותו היום.
הנושא הבא בפרשה הוא מועדי ישראל. התורה מציינת את שבת ולאחר מכן מונה את כל המועדים על פי סדרם הכרונולוגי מפסח ועד שמיני עצרת. התורה איננה מפרטת את הקורבנות הקרבים במועדים, ומתייחסת בעיקר לשלושה עניינים. העניין הראשון הוא קורבן העומר אותו אמורים להקריב ממחרת השבת. מהקרבת קורבן העומר צריך לספור חמישים יום ואז להקריב לחם שנאפה מחיטים של השנה האחרונה. בסוף העניין הזה, התורה מצווה בדרך אגב על פאה – החיוב להשאיר לעני חלק בשדה ולא לקצור אותו. לאחר מכן התורה עוברת לחגי תשרי ראש השנה יום כיפור וסוכות. בנוסף התורה עוסקת במצוות חג הסוכות. ארבעת המינים אותם צריך לקחת ביום הראשון של סוכות. ומצוות ישיבה בסוכה הנוהגת בכל ימי החג.
בנוגע למשכן, התורה מצווה על סדר הדלקת נר התמיד, וכן על צורת אפיית לחם הפנים. בסוף הציווים הללו מוזכר סיפור עמום על אדם שקילל את ה', וההלכות שהתחדשו בעקבות הקללה הזאת.
רעיונות שכדאי להכיר בפרשה
המניע של הקללה – בסיפורו של המקלל חסרים פרטים רבים. המדרשים ניסו להוסיף את החסר, וסיפרו שהמקלל היה בן של אדם שהתגייר, על כן לא הייתה לו נחלה. לאחר שהפסיד במשפט על קבלת נחלה בבית אימו הוא קילל את ה'.