תקציר הפרשה
בפרשת קדושים נמצא אוסף של מצוות ממגוון רחב של נושאים במעברים חדים.
הפרשה פותחת בציווי כללי המוטל על בני ישראל – להיות קדושים. אחריו מגיעה מצוות מורא אב ואם. עוד באותו הפסוק מוזכר הציווי על שמירת שבת, ומשם התורה עוברת לאיסור עבודה זרה.
במשך כמה פסוקים התורה מציינת את קורבן השלמים. קורבן שלמים הוא קורבן וולונטרי, שהמיוחד בו הוא שהאדם שהביא את הקורבן זוכה לאכול ממנו. התורה מגבילה את זמן אכילת הקורבן עד השקיעה ביום שלאחר הקרבת הקורבן. את מה שנשאר אחרי זמן האכילה צריך לשרוף, ומי שאוכל משאריות נענש ונכרת מעם ישראל.
הנושא הבא הנידון בפרשה הוא צדקה שאדם בעל שדה חייב לתת. צדקה זאת מכונה גם "מתנות עניים". בכללה בעל השדה צריך להשאיר פינה מהשדה אותה הוא לא קוצר ומשאיר לעניים. בנוסף מוטל עליו להשאיר את הפירות הקטנים לטובת העניים, וכן אם נפלה התבואה מידו אסור לו ללקט אותה וגם היא הולכת לעניים.
גוש המצוות הבא נוגע לאיסורים הקשורים להחזקת ממון של אדם אחר ושקר לגבי זה. כך למשל התורה אוסרת לגנוב או לעקב את שכר הפועלים. התורה ממשיכה ואומרת שאסור לרמות אנשים אחרים. התורה מפרטת גם רמאות הקשורה בהטיית המשפט.
משם התורה ממשיכה לרצף נוסף של מצוות של בן אדם לחברו. רצף זה נפתח באיסור לרכל. לאחר מכן מגיעה החובה להצלת אדם שזקוק לעזרה, האיסור לשנוא אדם אחר, חובת התוכחה, איסור נקמה ונטירת טינה באופן כללי ישנה חובה לאהוב את האחר. סיומו של הרצף מפתיע, והמצווה החותמת את הפרשייה הינה איסור הכלאת זנים שונים של בעלי חיים.
הפסוקים הבאים עוסקים באיסור לקיים יחסים עם שפחה אשר מיועדת להתחתן עם האדון שלה. העונש על איסור זה הוא קורבן אשם. גוש הפסוקים הבא מדבר על פירות העץ. בשלוש השנים הראשונות פירות העץ נקראים "עורלה" ואסור לאכול אותם. בשנה הרביעית הם "נטע רבעי" ומותר לאוכלם רק בירושלים בטהרה. בפסוק הבא נזכר איסור אכילה נוסף, והא נוגע לאכילת חיה לפני שהוציאו ממנה את דמה.
שני הציווים המגיעים לאחר מכן עוסקים באיסור לקבל החלטות על סמך גילוי עתידות. משם התורה מציינת רצף ציווים על הנראות. בתוכם האיסור לגלח את פאות הזקן, האיסור המוטל על האדם שלא יפצע את עצמו, וכן האיסור לעשות קעקוע. משם התורה מגיעה לאיסור על האדם לשדל את ביתו לזנות. פרשיה זאת נגמרת בחזרה על מצוות שמירת שבת ובאיסור עבודה זרה. ביניהם מופיע ציווי חדש למורא מקדש. הפרשייה הבאה כוללת ציווי לאהבת הגר, ואיסור לרמות במידות ובמשקלות.
בסוף הפרשה ישנו רצף ארוך של איסורים לעשות תועבות כמו סוגים מסוימים של עבודה זרה, וחתונה עם קרובות משפחה. התורה מזהירה כי עשיית תועבות אלו תגרום לכך שארץ ישראל תקיא את העם היושב בה. כלומר, העונש על עבירות אלו הוא גלות.
רעיונות שכדאי להכיר בפרשה
קדושים תהיו – הפרשנים התקשו בשאלה כיצד יש לבצע את הציווי להיות קדושים. רש"י הציע שהקדושה המדוברת היא הישמרות מעבירות, ובעיקר מעבירות שקשורות ליחסי מין. הרמב"ן חולק עליו וטוען שציווי הקדושה דרש מהאדם לעשות יותר מהמצוות הרגילות. לטענת הרמב"ן, אדם יכול להקפיד ולא לעבור אף עבירה ובכל זאת לחיות חיים של נהנתנות מושחתת. אשר על כן, התורה מצווה את האדם להיות קדוש, ולהגביל את עצמו גם במה שמותר לו.
כיבוד מול מורא – רש"י משווה בין המצווה לירא מההורים שנמצאת בפרשה שלנו, לבין מצוות כיבוד הורים המופיעה בעשרת הדיברות. ההבדל עליו הוא שם את האצבע הוא שינוי הסדר. במצוות כיבוד הורים התורה מזכירה את האב קודם, ובמצוות מורא הורים דווקא האמא מוזכרת קודם. ההסבר של רש"י להבדל הזה נעוץ בטבעו של האדם. בדרך כלל האדם מפחד יותר מאביו מאשר מאמו. על כן התורה צריכה לצוות עליו יותר לירא מאמו. בכיבוד הורים הדבר הפוך. לאדם קל יותר לכבד את אמא שלו, ולכן התורה מצווה עליו לכבד את אביו.