פרשת ויקרא

תקציר הפרשה

הפרשה הפותחת את ספר ויקרא, פרשת ויקרא, פותחת בקטלוג הקורבנות שהאדם הפרטי יכול לבוא ולהקריב מרצונו. קורבנות אלו הם קורבנות עולה מנחה ושלמים. בנוסף, מופיעים הקורבנות אותם אדם מתחייב להביא למקדש במקרים מסוימים הנקראים קרבן חטאת וקרבן אשם.

הקורבן הראשון הוא קורבן עולה. את הקורבן הזה ניתן להביא מן הבקר ולהקריב פר. ישנה אפשרות להקריב במקום כבש, עז, תור, או גוזל של יונה. קורבן העולה נשרף כולו על המזבח ואף אחד לא אוכל מבשרו, מה שמגדיר את רמת הקדושה שלו כגבוהה. אשר על כן, כאשר הקורבן הוא פר או כבש יש לשחוט אותו בחלק הצפוני של המשכן. לפני השחיטה מביא הקורבן סומך את ידיו על ראש הקורבן ומתוודה. הקרבת הקורבן כוללת זריקה של הדם על גבי המזבח ולאחריה שריפת הבשר.

לאחר מכן התורה עוברת לקורבן מנחה. קורבן זה כולל קמח חיטים ושמן. אסור להוסיף למנחה חמץ או דבש, אבל חייב להיות בה מלח. ניתן להביא קורבן זה כפי שהוא, או לאחר אפייה או טיגון במחבת או בווק. כאשר מביא הקורבן מגיע למשכן הכהן מרים יחד איתו את הקורבן והם מניפים אותו כלפי מעלה. השלב הבא הוא לקיחת קומץ מהמנחה והקרבתה על גבי המזבח. את מה שנשאר מקבלים הכהנים.

הקורבן הבא הוא קורבן השלמים. על הקורבן הזה אין הגבלה, וניתן ולהביאו מכל בהמה או חיה בלי הגבלת מין או גיל. קורבן זה נאכל על ידי הכהנים ומקריבי הקורבן, ולכן רמת הקדושה שלו נמוכה. על כן, אין הגבלה על מקום שחיטתו בעזרה. בסוף אזכור הקורבן התורה מוסיפה איסור לאכול חלב ודם.

קורבן חטאת מגיע על חטא שאדם עשה בשגגה. הקורבן עצמו תלוי בשאלה מיהו החוטא. במידה וכהן גדול חטא או שיצאה הוראה לא נכונה על ידי הסנהדרין שגרמה לכל העם לחטוא הם צריכים להביא פר כקרבן. אם החוטא הוא נשיא, הוא צריך להביא עז, וכל אדם אחר צריך להביא עיזה או כבשה נקבה.

ישנם חטאים מסוימים שהקורבן המובא בהם משתנה על פי מצבו הכלכלי של מי שנדרש להקריבם. קורבן זה נקרא קורבן עולה ויורד, והוא יכול להיות כבשה או עיזה כמו כל קורבן חטאת, צמד תורים או צמד גוזלי יונה, או קמח בלא שמן. החטאים בהם האדם נדרש להביא קורבן זה הם שבועת שקר, בין אם השבועה הייתה על דבר שהאדם התחייב לעשות, ובין אם על כך שהוא ידע עדות מסוימת. בנוסף, קורבן זה מוקרב על ידי מי שנכנס למקדש כשהוא טמא.

הקורבן האחרון המופיע בפרשה הוא קורבן אשם, איל זכר בן שנה. קורבן זה מגיע בפרשתנו על שלושה חטאים. החטא האחד הוא מעילה – אדם המשתמש בדבר קדוש לעצמו. המקרה השני הוא בו האדם לא יודע האם דבר מסוים אסור, ועושה אותו בכל זאת. המקרה השלישי הוא בשבועת הפיקדון, כלומר אדם שנשבע לשקר על כך שחייב לחברו סכום כסף מסוים. במעילה ובשבועת הפיקדון, מעבר לקרבן האדם צריך לשלם 125% ממה שהוא לקח לעצמו.

רעיונות בפרשה שכדאי להכיר

נפש כי תקריב – בניגוד לכל הקורבנות אותם מקריב אדם, בתיאור קורבן מנחה התורה אומרת שנפש מקריבה. חז"ל מסבירים את הייחוד בקורבן מנחה ואומרים שבדרך כלל מי שמביאים אותו הם אנשים שאין להם יכולת כלכלית. התורה אומרת שלמרות שהקורבן שלהם לא מפואר כמו יתר הקורבנות, יש לו משמעות כי אנשים אלו דומים למי שהקריבו את נפשם.

שלמים – במדרש מופיע שקורבן השלמים קרוי על שם השלום שהוא גורם בעולם. קורבן זה מחייב את הבעלים לאכול כמות גדולה של בשר במשך יום וחצי, ולכן מסתבר שהם יעשו סעודה גדולה ויחלקו ממנו להרבה אנשים, ובכך יביאו שלום לעולם.

קורבן על ספק – הרשב"א מבין מהחיוב להביא קורבן אשם במקרה בו האדם עשה מעשה אף על פי שהוא לא בטוח שמעשה זה הוא אסור, מעיד על כך שבמצב של ספק אסור מהתורה להקל. הוא חולק בכך על הרמב"ם, שסבור שהחובה להחמיר במצב זה היא רק הרחקה שחכמים עשו. רבי שמעון שקופ מסביר שלפי הרמב"ם קורבן האדם איננו קורבן שמחייבים את האדם להביא, אלא קורבן שהאדם בוחר להביא כשיש לו ייסורי מצפון על מה שבחר.