פרשת כי תצא היא הפרשה בה מופיעה כמות המצוות הגדולה ביותר בתורה. מצוות אלו קשוורת לתחומים שונים והן מופיעות בערבוב. נכללים בה דיני מלחמה כמו אשת יפת תואר, דיני מחנה צבאי, רודף, מחיית עמלק והגבלות על ביאת בני העמים השכנים בקהל ישראל. בתחום המשפחה מופיעים דינים כמו משפט הבכורה, בן סורר ומורה, קידושין וגירושין, ייבום וחליצה, ודינים הקשורים לאונס ולממזרות. מצוות הקשורות לעבודה וצדק כלכלי כוללות דיני טעינה, איסור ריבית, זכויות הפועל ואיסורי הלנת שכר, לצד דיני מתנות עניים. בנוסף, נידונים דיני כלאיים ודינים בין אדם לחברו כמו השבת אבדה, שילוח הקן ומצוות מעקה, יחד עם מצוות נוספות כמו ציצית, איסור שעטנז ודיני נדרים.
תקציר הפרשה
פרשת כי תצא כוללת את מספר המצוות הרב ביותר בתורה, ומצוות אלו עוסקות בתחומים רבים ושונים אשר מובאות כאן שלא על פי סדרן. הפרשה נפתחת בדיני מלחמה, וביניהם מצוות אשת יפת תואר, המאפשרת ללוחם לקחת לאשה אישה שנשבתה במלחמה, תוך שמירה על כבודה בתהליך. נוסף לכך מופיעים דינים על סדרי המחנה הצבאי ושמירת הטהרה בו, וכן דיני רודף המחייבים הריגת מי שמסכן חיי אדם. מצוות מחיית עמלק מופיעה כאן, המחייבת את השמדת העם העמלקי, וכן נקבעות מגבלות על ביאת בני העמים השכנים, כמו עמון ומואב, בקהל ישראל, לצד הגבלות מקלות יותר עבור בני אדום ומצרים.
במסגרת דיני המשפחה, הפרשה מתארת את משפט הבכורה, הקובע שהבן הבכור זכאי לחלק כפול מירושת אביו, גם אם אמו שנואה. עוד מופיעים דיני בן סורר ומורה, ילד מרדן שנענש בעונש מוות. בפרשה נידונים גם דיני קידושין, מוציא שם רע, איסורי אונס ופיתוי, איסור קדשה, דיני גירושין, ודיני ייבום וחליצה הנוגעים לאח שנפטר ללא ילדים. כמו כן, הפרשה עוסקת באיסור ממזרות ובמעמדו בקהל ישראל.
בקטגוריית עבודה וצדק כלכלי, מופיעות מצוות הנוגעות לעובדים ולמעסיקים: ישנה מצוות טעינה, המסייעת לפרוק משא כבד מחיה, איסור ריבית בהלוואות בין ישראלים, זכויות הפועל לאכול מתוצרת הכרם בו הוא עובד, ודינים הנוגעים ללקיחת משכון מאדם לווה. איסור הלנת שכר קובע שעל המעסיק לשלם לפועל בזמן, ומתנות עניים – כגון לקט, שכחה ופאה – מבטיחות את זכויותיהם של העניים. איסור תחסום שור בדישו מדגיש את החשיבות של הגינות בעבודה.
הפרשה כוללת גם דינים על כלאיים, האוסרים זריעת כלאי הכרם, חרישה בבעלי חיים שונים יחד, ושעטנז, עירוב צמר ופשתים בבגד אחד. בתחום בין אדם לחברו, ישנה השבת אבדה, חובה לשוב על אבדה לבעליה, איסור חטיפת אדם, מצוות קבורה המכבדת את הנפטר, ומצוות שילוח הקן. מצוות מעקה מחייבת בניית גדר על גג כדי למנוע נפילה.
לסיום, הפרשה עוסקת במצוות ציצית, איסור לגבר ללבוש בגדי אישה ולהפך, דיני נדרים, עונש מלקות לעוברי עבירות, ודיני מידות ומשקלות מדויקים, המסדירים את ההגינות במסחר.
רעיונות שכדאי להכיר
סדר המצות הפותחת את הפרשה – שלוש ההלכות איתן נפתחת הפרשה הן הלכות אישה שנשבתה במלחמה, החיוב לתת את זכויות הבכורה דווקא לבן הבכור גם אם הוא נולד לאמא שנואה, והלכות בן סורר ומורה. רש"י מסביר כי סדר ההלכות הללו מתאר את האירועים. אדם שישא אישה ששבה במלחמה ישנא אותה לבסוף, והבן שיצא מאישה שנואה יהיה בן סורר ומורה.
אשת יפת תואר – ישנו היתר לחייל ישראלי לשאת אישה יפת תואר ששבה במחלמה. על פי הדין, הלוחם רשאי לקחת אותה לאשה לאחר תקופת המתנה והסתגלות, במהלכה היא נדרשת להתאבל על משפחתה ולשנות את הופעתה. השאלה המתבקשת ביחס להיתר זה היא כיצד התורה מתירה לעשת מעשה שכזה שנראה כי הוא נוגד את ערכי התרה המוסר? תשובת חז"ל לשאלה זו היא ש"דיברה תורה כנגד יצר הרע". התורה הכירה בכך שבמצבי מלחמה הלוחמים עשויים להיות נתונים ליצרים חזקים, והסכנה היא שאם לא יינתן להם מענה מבוקר ומוסדר ליצר זה, הם עלולים לנהוג בדרכים לא מוסריות ולא חוקיות. לפיכך, התורה מתירה את לקיחת האישה, אך מתנה זאת בתהליך מובנה ומעכב שמטרתו לתת לאדם את האפשרות לבחון את הדברים לאורך זמן.
למה בן סורר ומורה נהרג – בן סורר ומורה הוא נער מרדן הסוטה מדרך הישר, אינו שומע בקול הוריו, ומרבה לאכול ולשתות. עונשו של בן סורר ומורה הוא מוות בסקילה, עונש חמור במיוחד עבור ילד. השאלה העולה ביחס לדין זה היא כיצד ניתן להצדיק עונש כה קיצוני עבור עבירות שלכאורה אינן מצדיקות מיתה? התשובה שמציעים חז"ל היא שהעונש נועד למנוע את המשך הידרדרותו של הנער בעתיד, שעלולה להוביל אותו למעשים חמורים אף יותר, כמו רצח או גזל חמור. מוטב לו למות "זכאי", כלשון חז"ל, כשהוא עדיין אינו חייב בעבירות חמורות, מאשר שיגיע למצב בו יהיה ראוי לעונש מוות על פשעים חמורים יותר.
שילוח הקן – מצוות שילוח הקן דורשת מהאדם לשלח את הציפור מהקן לפני שהוא לוקח את הביצים או האפרוחים לעצמו. במבט ראשון, מצווה זו נראית כנובעת מתוך רחמים לציפור, שכן היא מונעת מהאם לחזות בלקיחת צאצאיה. חז"ל מתייחסים לאמירה זו בגמרא במסכת ברכות, ומסתייגים ממנה. הם מדגישים כי אין לראות במצווה זו ביטוי לרחמים על הציפור בלבד, אלא שהיא גזירת מלך. חז"ל מסבירים כי מצוות התורה נועדו ללמד את האדם להידבק במידותיו של הקב"ה ולהנהיג את חייו על פי חוקי התורה, ולא רק מתוך שיקולים מוסריים או רגשיים אנושיים.