פרשת שופטים מהווה חלק מנאום המצוות של משה ועוסקת בעיקר במצוות לכינון חברה מתוקנת. היא כוללת הנחיות למינוי שופטים ושוטרים, איסורי עבודה זרה, ציווי לשמוע לחכמים ולדיני זקן ממרא, דיני מינוי המלך וחובותיו, זכויות הכהנים והלוויים, איסור על מכשפים ונביאי שקר, דיני רוצח בשגגה וערי מקלט, דיני עדים זוממים, דיני מלחמה, ועגלה ערופה.
תקציר הפרשה
פרשת שופטים מהווה חלק מנאום המצוות של משה ועוסקת בעיקר במצוות לכינון חברה מתוקנת. היא כוללת הנחיות למינוי שופטים ושוטרים בכל עיר כדי להבטיח משפט צדק, תוך איסור על עיוות הדין וקבלת שוחד. נאסר על עבודה זרה באופן מוחלט, והפרשה מצווה להרוס את הבמות והמזבחות של העמים הכנעניים. כל אדם שעובד עבודה זרה נידון למוות בפומבי, לאחר אימות הדין באמצעות עדות מהימנה של לפחות שני עדים.
בנושא ההנהגה הרוחנית, מצווה התורה לשמוע לדברי החכמים שבכל דור, ומפרטת את דינו של זקן ממרא – חכם שמסרב לקבל את פסיקת הסנהדרין. עונשו של זקן ממרא הוא מוות פומבי.
ביחס למינוי מלך, התורה מורה שהמלך הנבחר חייב להיות מבני ישראל בלבד. נאסר עליו להרבות נשים, כדי שלא יסור ליבו מדרך ה'. כמו כן, אסור לו להרבות כסף וזהב, ונאסר עליו באופן ספציפי להרבות סוסים, כדי שלא יחזיר את העם למצרים לצורך קנייתם. בנוסף, המלך מצוּוה לכתוב לעצמו ספר תורה ולהחזיקו עמו תמיד, כדי לשמור על יראת ה' ולא להתרומם מעל העם.
הפרשה מתייחסת גם לזכויות הכהנים והלוויים, ומפרטת את מתנותיהם: הזרוע, הלחיים והקיבה מהבהמות שנשחטות, וכן ראשית הגז – הצמר של הבהמות, הניתן להם כהכרת תודה על שירותם בקודש.
עוד אוסרת הפרשה על עיסוק בכשפים, בעלות אוב, ידעונים ונביאי שקר, תוך הדגשת העונש החמור הצפוי להם – מוות. דינים אלו נועדו להבטיח שהעם לא יפנה לאמונות טפלות ולמנהגי העמים שסביבם.
בנוגע לרוצח בשגגה, התורה מצווה להקים ערי מקלט נוספות כששטח הארץ יתרחב, ולדאוג לדרכים המובילות לערים אלו כדי להקל על הרוצח להגיע במהירות ולהימלט מגואל הדם. ערי המקלט נועדו להגן על הרוצח בשגגה עד שיובא למשפט. עם זאת, אם מתברר שהרוצח היה שונא את הנהרג, מניחים שהרצח לא היה בשגגה, ולכן מוציאים אותו מעיר המקלט והוא נידון למוות.
הפרשה אוסרת על הזזת גבולות קרקע כדי למנוע גזלת שטחים. בהמשך, מתייחסת התורה לעדים זוממים – עדים שמעידים שקר במטרה להפליל אדם חף מפשע. העונש המוטל על עדים זוממים הוא בדיוק העונש שהם ביקשו להטיל על הנאשם בעדותם השקרית.
בנוסף, הפרשה עוסקת בדיני מלחמה. ניתנים פטורים לאנשים מסוימים: מי שבנו בית חדש אך לא חנכו אותו, מי שנטעו כרם אך לא חיללו אותו, ומי שהתארסו אך לא נישאו. כמו כן, פטור ניתן גם למי שמפחד מהמלחמה וחושש שייכנע בקרב. התורה מצווה להציע שלום לאויב לפני תחילת הלחימה. במקרה של מצור, חל איסור להרוס עצים שאינם משמשים למאמץ המלחמתי, תוך שמירה על יחס אנושי כלפי האויב.
הפרשה מסיימת בתיאור טקס עגלה ערופה. טקס זה מתקיים כאשר נמצא הרוג מחוץ לעיר ואין ידוע מי הרגו. זקני העיר הקרובה מביאים עגלה אל נחל, עורפים את ראשה ומצהירים שהם לא אשמים במותו של ההרוג.
רעיונות בפרשה שכדאי להכיר
החובה לשמוע לחכמים – לכאורה, לאחר שכבר נאמר שיש לשמוע לכל אשר יורו החכמים, הציווי "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" מיותר. המדרש מבין שהציווי הזה מלמד על החובה לציית לפסיקות החכמים גם כאשר הן נראות כלא הגיוניות או מוטעות, כמו אמירה שהימין הוא שמאל או שהשמאל הוא ימין.
אחריות זקני העיר – כאשר נמצא הרוג מחוץ לעיר ואין ידוע מי הרגו, זקני העיר הקרובה נדרשים להצהיר "ידינו לא שפכו את הדם הזה". לכאורה, אמירה זו תמוהה, שכן ברור שזקני העיר אינם אשמים במותו של ההרוג. המדרש מבין שאמירה זו באה ללמד שהזקנים צריכים לוודא שהם עשו כל שביכולתם כדי למנוע את הרצח – שלא הניחו לנרצח לצאת מהעיר ללא ליווי או מזון ושלא התעלמו ממצוקתו.