תקציר הפרשה
פרשת בהר פותחת רשימה חדשה של ציוויים. במסגרת זו התורה מזכירה שוב את מצוות השמיטה, מחדשת את מצוות היובל ואגב זה מגיעה להלכות מכירה ועבדים.
מצוות השמיטה, הפותחת את הפרשה שלנו, מחייבת את האדם להפקיר את שדותיו למשך שנה. במסגרת הפקר זה האדם מצווה שלא לעבוד בקרקע במשך כל השנה, נוסף על כך שכל היבול של שדותיו כבר לא שייך לו, וכל הרוצה יכול לאוכלו. מצוות השמיטה מגיעה אחת לשבע שנים.
לאחר סבב של שבע שנות שמיטה מגיעה השנה החמישים אשר נקראת שנת היובל. שנת היובל נקראת בשמה על שם המצווה לתקוע בה בשופר (שנקרא גם יובל). מבחינת דינים, שנה זאת מכילה את דיני שנת השמיטה. אסור לעבוד בשדות והיבול מופקר לכולם. אלא שביובל ישנו דין מיוחד לפיו העבדים משתחררים והקרקעות שנמכרו חוזרות למוכרים. מצוות היובל משנה את כללי המשחק בכל מה שקשור למכירת שדה, כיוון שהיא הופכת כל מכירה להשכרה. על כן מחיר הקרקע נגזר מכמות השנים שנשארו עד היובל.
דין נוסף המקשר בין המוכר לשדה הנמכר הוא האפשרות לקנות את השדה חזרה. המוכר יכול לשלם לקונה חזרה את השווי הנוכחי של השדה והקונה מחויב להחזיר את השדה. זכות זאת מתחילה רק שנתיים לאחר המכירה, אלא אם כן הקרקע שנמכרה היא בית, ואז אין השהייה. מקרה מיוחד הוא מכירה של בית בעיר מוקפת חומה. בית כזה לא חוזר למוכר ביובל, ולמוכר יש אפשרות לבטל את המכירה ולהחזיר את הכסף תוך שנה.
מעבר למכירת קרקעותיו, אקט נוסף של אדם שלא נותר לו כסף הוא לקיחת הלוואה. התורה מצווה לעזור לאותו האדם. כמו כן, היא אוסרת לקחת ריבית על ההלוואה.
המוצא האחרון של אותו האדם הוא מכירת עצמו לעבדות. במקרה זה התורה מגבילה את כוחותיו של האדון. לאדון אסור לתת לעבוד עבודות משפילות או לא נצרכות. כמו כן, העבד מכור לאדון רק עד שנת היובל, אשר בה הוא משתחרר עם משפחתו חזרה לבית שהיה להם. דינים אלו חלים רק אם העבד הוא אדם מישראל. במידה והעבד נמכר לגוי, חלה על משפחתו חובה לשלם את הכסף כדי שישוחרר. דין נוסף אשר קשור לזכויות העבד, הוא האיסור להישאר אדיש למראה התעללות בעבד.
רעיונות שכדאי להכיר בפרשה
נשך – התורה מכנה את הריבית "נשך". רש"י מסביר כי שם זה נגזר מנשיכת נחש. האדם יכול אפילו לא לשים לב לנשיכה, אך הארס יגרום לו אחר כך בעיות רבות. כך גם הריבית. בהתחלה האדם מוכן לשלם את הריבית, אך בפועל הוא לא מצליח לשלם את החוב עד שהריבית לא עולה.