פרשת האזינו כוללת את שירת האזינו, שבה משה מתאר את חסדי ה' לעם ישראל ואת כפיות הטובה שלהם. השירה מתארת את חטאיהם של עם ישראל ואת העונשים שחטאים אלו יגררו. בסיום השירה, ה' מצווה על משה לעלות להר נבו, ולראות את ארץ ישראל. לאחר מכן משה ימות על ההר מבלי להיכנס לארץ.
תקציר הפרשה
הנושא הראשון והמרכזי בפרשה הוא שירת האזינו. השירה פותחת בתיאור חסדי ה' והשגחתו על עם ישראל לאורך הדורות. משה מתאר כיצד ה' גידל את העם, הוציאם ממצרים, הנהיגם במדבר ודאג לכל מחסורם. אך במקביל לתיאורים אלו, השירה מבליטה את כפיות הטובה של העם, כיצד למרות כל הטוב שהוענק להם, הם חטאו ופנו לעבודה זרה. חטאים אלו מביאים עליהם עונשים כבדים: ה' מעניש את עם ישראל במלחמות, במגיפות ובפורענויות נוספות, כל זאת כתוצאה ממעשיהם הרעים.
השירה מתארת גם את תגובת ה' לחטאים ולעונשים – מצד אחד, רצון להעניש את העם באופן חריף, אך מצד שני, ריסון מסוים כדי שלא ייאמר שאויבי ישראל ניצחו בשל כוחם ולא כעונש אלוהי. השירה נועדה לשמש כתוכחה לעם ישראל, להזכיר להם את מעשיהם הרעים ואת תוצאותיהם, וכן להוות עדות עתידית לכך שהפורענויות שבאות עליהם הן חלק מהברית עם ה'.
לאחר השירה, משה מצווה את בני ישראל לשים לב לדברים שאמר, ומדגיש כי הם אינם ריקים אלא מהווים את יסוד חייהם בארץ. הוא מורה ללמד את השירה לדורות הבאים, כדי שתשמש כתזכורת לברית עם ה', ולהבטיח שבשמירת התורה יזכו לאריכות ימים בארץ כנען.
בסיום הפרשה, ה' מצווה על משה לעלות להר נבו, מקום שממנו יוכל לראות את ארץ ישראל. הוא לא ייכנס אליה בגלל החטא במי מריבה, אך יזכה להשקיף עליה מרחוק לפני מותו.