פרשת מטות מתחלקת לשלושה נושאים. דיני הפרת נדרים, סיפור מלחמת הנקמה במדיין, ובקשתם של השבטים ראובן וגד לקבל נחלה בעבר הירדן המזרחי.
תקציר הפרשה
דיני נדרים נפתחים בקביעה כי אם איש נדר נדר הוא צריך לקיימו. לאחר מכן התורה עוברת לעסוק בנדרי אישה נדרה. מקרים אלו מתחלקים לשלוש. במידה והאישה הנודרת עוד לא התארסה לאביה יש זכות לבטל את הנדר שלה. באופן דומה, לאיש יש את היכולת לבטל את הנדרים של אישתו. במקרה הביניים בו האישה מאורסת, יש צורך שגם האב וגם הארוס יבטלו את הנדר כדי שהוא יתבטל.
המשימה האחרונה של משה כמנהיגם של ישראל היא לנקם במדיין על כך שהכשילו את עם ישראל וגרמו להם לעבוד עבודה זרה. לצורך מלחמה זאת משה מגייס צבא קטן של שניים עשר אלף איש, ובראשם פנחס. צבא זה יוצא למלחמה יחד עם כלי הקודש ונוחל ניצחון עצום, בלי שייהרג אף אחד מהלוחמים.
משה כועס על המפקדים על כך שנשות מדיין לא נהרגו במלחמה. הוא מוציא הוראה להרוג אותן, יחד עם הזכרים הקטנים, ובעצם להשאיר בחיים רק את הילדות הקטנות. אגב דיני המלחמה, התורה מזכירה את דיני טומאת מת, ומחדשת את דיני טהרת כלים. לאחר סיפור זה מופיע תיאר ארוך מפורט של חלוקת שלל המלחמה.
הסיפור האחרון בפרשה הוא בקשתם של שבט גד ושבט ראובן לקבל נחלה בעבר הירדן המזרחי, אותו כבר כבשו בני ישראל. הטיעון המוביל שלהם הוא שיש להם הרבה צאן ובקר. משה לא מקבל את הבקשה בעין יפה, ונוזף בהם על כך שהם לא רוצים לעזור ליתר העם בכיבוש שאר הארץ. נציגי השבטים בתגובה מצהירים כי העובדה שהנחלה המיועדת להם כבר נכבשה לא תמנע מהם לשלוח את הלוחמים שלהם לצבא של שאר העם.
במסגרת ההסכם שנרקם בין משה לשבט גד ושבט ראובן, משה כולל גם חצי משבט מנשה. יחד עם יישוב עבר הירדן המזרחי על ידי השבטים גד וראובן, מתואר כי משפחות משבט מנשה כובשות ערים נוספות ממזרח לירדן.