פרשת בא

תקציר הפרשה

פרשת בא מסיימת את סיפור יציאתו של עם ישראל מעבדות לחירות. ניתנות בה שלוש המכות האחרונות – ארבה חושך ומכת בכורות. בתום המכות הללו פרעה משחרר את עם ישראל. במקביל עם ישראל מקבל מצוות בפעם הראשונה: ראשית, לקבוע לוח שנה, ולאחר מכן על ההכנות ליציאת מצרים והטקסים שיעשו בהמשך הדורות כדי לזכור את יציאת מצרים.

הפרשה פותחת בהתרעה שמשה ואהרון נותנים למכת ארבה. בניגוד למכות הקודמות כאן אנשי מצרים פונים לפרעה ומבקשים ממנו שישחרר את העברים לעבוד את -לוהיהם. משה ואהרון מוזמנים למשא ומתן נוסף שם פרעה מוכן לתת רק לגברים לצאת מארץ מצרים, אך הם לא מקבלים את הצעתו של פרעה. בתגובה לכך מגיעה מכת ארבה, נחילים של ארבה שמחסלים את כל מה שנשאר מהתבואה המצרית. גם במכה זאת פרעה נדרש להתחנן למשה שיתפלל כדי שהמכה תוסר, אך מקשה את לבבו לאחר סיום המכה.

לאחר מכת ארבה, מגיעה מכת חושך. חושך מוחלט בכל מצרים למשך שלושה ימים. החוסר באור השבית את מצרים לגמרי, ומנע מאנשים לזוז. מכה זאת סרה מאליה, אך בתומה ישנו משא ומתן נוסף בין משה ואהרון לפרעה, שמסתיים בפיצוץ. פיצוץ המשא ומתן מגיע עקב דרישתו של משה שהיציאה ממצרים תעשה יחד עם המקנה בטענה שעם ישראל לא יודעים מה בדיוק יצטרכו להקריב.

בשלב זה מגיעה למשה התגלות -לוהית. ה' מחזק את משה ואומר לו שנשארה רק עוד מכה אחת אחרונה לפני שפרעה יגרש את עם ישראל ממצרים. על כן, משה צריך לומר לעם להתחיל לשאול מאנשי מצרים רכוש, אותו הם לא יחזירו כי אנשי מצרים יגרשו אותם. משה שעדיין נמצא בביתו של פרעה מספר לפרעה על המכה האחרונה במהלכה יומתו כל הבנים הבכורים במצרים. בסיום התיאור משה יוצא עצבני.

ה' אומר למשה שהאיום במכת בכורות לא מספיק, ופרעה עדיין יקשה את לבבו. הסיבה לכך היא שה' צריך לעשות הרבה ניסים בארץ מצרים.

על מנת להכין את עם ישראל למכת בכורות, ה' מעביר למשה הוראות מדויקות לקורבן שכל בית בעם ישראל צריך להקריב. לפני הכל, ה' מגדיר מערכת זמנים מחודשת המבוססת על הירח. לאחר מכן הוא מתחיל לפרט את הלכות הקורבן. יש להפריש לצורך הקורבן שה בן שנה כבר בעשירי לחודש. ההקרבה תתבצע ביום הארבעה עשר בחודש בין הערביים. קורבן זה צריך להיאכל כולו עד הבוקר. הכנת הקורבן תעשה אך ורק בצליה, והוא יאכל עם מצה ומרור. על האוכלים להיות מוכנים למסע, ולאכול מהר. את דם הקורבן יש למרוח על המשקוף של הדלת, כדי שה' ידע שלא לפגוע באנשי הבית. מכאן הקורבן מקבל את שמו – קורבן הפסח.

מעבר להלכות הקורבן, ה' מצווה על חג הפסח, במהלכו יוקרב קורבן הפסח. חג זה יחגג למשך שבעה ימים, ובמהלכו יש איסור אכילת חמץ, כאשר היום הראשון והשביעי אסורים גם בעשיית מלאכה. ציווי נוסף המופיע בהקשר לחג העתידי הוא הציווי לאכול מצות.

בתום העברת הציווים מכת בכורות מתבצעת. אין בית במצרים אשר ניצול ממכה זאת, מה שמעורר זעקה גדולה. משה ואהרון נקראים אל פרעה, ומקבלים את האישור לכך שעם ישראל יצא לעבוד את ה' במדבר. אנשי מצרים לוחצים על עם ישראל לצאת מתוכם. עם ישראל עושה את מסעו החוצה ממצרים וחונה במקום בשם סוכות. התורה מתארת כי עקב המהירות של יציאת מצרים לא היה זמן להכין בצק כך שלעם ישראל היו רק מצות לאכול.

משה מוסיף לחג הפסח מימד נוסף והוא החיוב בסיפור יציאת מצרים. כמו כן משה מוסיף עוד שתי דרכים בהם האדם צריך לזכור את יציאת מצרים. האחת היא תפילין, דהיינו כתיבת סיפור זה והנחתו בקופסה על היד והראש. הדרך השנייה היא בקדושת בכורות הגורמת לכך שיהיה צורך לפדות אותם. מכת בכורות הקנתה לקב"ה את הבכורות אותם הציל ולא הרג כך שיש חיוב לפדות אותם. בכורות אדם ניתן לפדות בעזרת סכום נומינלי שינתן לכהן. בכורות חמורים ניתן לפדות בעזרת שה, או לערוף את ראש החמור במידה ובעל החמור לא מוכן לפדותו.

מדרשים ורעיונות בפרשה שכדאי להכיר

הבחירה החופשית של פרעה – החל מההתגלות בסנה ולאורך כל המכות ה' אומר שהוא יקשה את לב פרעה, כלומר, ימנע ממנו לשחרר את עם ישראל. אמירה זאת מעוררת שאלה תיאולוגית ביחס לבחירה החופשית שיש לפרעה. הרמב"ם כותב שלעיתים אדם העונש אותו האדם מקבל הוא שלילת הבחירה החופשית. אפשרות אחרת אותה ניתן להעלות, היא שהקב"ה לא נוטל הבחירה מפרעה באופן אקטיבי, אלא האופן בו ה' אומר למשה לנהל את המשא ומתן, בה פרעה לא מתחייב לכלום ובכל זאת מקבל את הסרת המכה, גורמת לפרעה להמשיך ולסרב.

החודש הזה – חז"ל עומדים על החשיבות שיש במצוות קידוש החודש, ואומרים שה' ממש הצביע למשה על הלבנה ואמר לו שככה הלבנה אמורה להראות כאשר החודש מתחלף.

דיני קורבן פסח – גם בקורבן פסח שנקבע כזיכרון לזה שנעשה במצריםישדינים רבים, הדורשים מהאדם לבצע את הקורבן בצורה מדויקת מאוד. ספר החינוך מסביר כי למרות שניתן לזכור את יציאת מצרים באופן פשוט מאוד, ההתעסקות הגדולה בקורבן גורמת ללב להימשך "אחרי המעשים נמשכים הלבבות".