כחלק מספר דברים, פרשת ואתחנן עוסקת בנאומיו של משה לפני הכניסה לארץ. משה ממשיך בנאום ההיסטורי, ומתאר כיצד נאסר עליו להיכנס לארץ ישראל למרות תחנוניו. על כן, יהושע נבחר להחליפו בהנהגת העם. משה מדבר על העתיד ומזהיר שאם עם ישראל לא ישמור את המצוות, הם יגורשו מארץ ישראל. הנאום ההיסטורי נחתם באזכור נפלאות יציאת מצרים ומשמעותם הדתית.
בין נאומיו של משה, התורה מספרת כי הוא מקים את ערי המקלט בעבר הירדן המזרחי. הנאום השני, נאום המצוות, נפתח באזכור מעמד הר סיני ועשרת הדיברות. בהמשך, משה מתמקד ביסודות האמונה ובחובת זכירתם בפרשיית 'שמע ישראל', ומסיים את הפרשה באזהרה מפני הסכנה הכרוכה בכך שלא יטהרו את הארץ מעבודה זרה.
תקציר הפרשה
הפרשה מתחילה בתחנוניו של משה לה' להיכנס לארץ ישראל. ה' מסרב לבקשתו ומבהיר שמשה לא יוכל להיכנס לארץ אך יוכל לראות את הארץ. בעקבות זאת, ה' מורה למשה להעביר את ההנהגה ליהושע בן נון, שיכניס את העם לארץ ויוביל אותם בכיבוש הארץ ובהתיישבות בה.
בהמשך, משה מצווה את העם על שמירת המצוות בדייקנות. הנימוק שמשה מביא לשמירת המצוות היא החוכמה הצפונה בהן אשר תהווה ייחוד לעם ישראל על פני יתר העמים. במרכז הציווי על שמירת המצוות עומד מעמד הר סיני, והציווי לזכור את המעמד הגדול הזה. העונש על חוסר שמירת המצוות הוא גירוש מארץ ישראל.
לאחר אזהרה זו, משה מסיים את הנאום ההיסטורי בהדגשת הנפלאות שבכוחו של הקב"ה לעשות. כוחו של הקב"ה מתבטא בעיקר בסיפור יציאת מצרים ובמעמד הר סיני, אשר מוצגים כאירועים חסרי תקדים. המסקנה מכוחו של הקב"ה היא שעם ישראל לא אמור להתייאש מהגלות, וצריכה להיות לו תקווה תמידית שה' יגאל אותם ויחזיר אותם לארץ.
בין נאומיו של משה, התורה מציינת כיצד הקים משה שלוש ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי. ערי מקלט אלו נועדו לשמש מקלט לרוצחים בשגגה, כדי להגן עליהם מפני נקמת הדם של קרובי הנרצח.
לאחר מכן מתחיל משה בנאום המצוות, שבו הוא מזכיר את מעמד הר סיני ואת עשרת הדיברות. כנספח למעמד, משה גם מזכיר את בקשתם של עם ישראל, שמשה ישמש להם כמתווך כדי שלא ימותו. בקשה זאת מתקבלת באופן חיובי על ידי הקב"ה, והא מייחל לכך שעם ישראל ישמור על רמת יראה שכזאת.
בהמשך הנאום, משה עובר לדבר על יסודות האמונה בפרשת 'שמע ישראל'. משה אומר לעם ישראל כי ה' הוא ה-לוהים היחיד. עם ישראל מצווה גם לאהוב את הקב"ה. שני היסודות הללו צריכים שינון, ועל כן משה מצווה את העם שישננו את היסודות ויעבירו אותם לבניהם. כמו כן, יש לכתוב את העקרונות האמוניים ולשים את הכתב על היד, על הראש (תפילין), ועל דלת הבית (מזוזה).
הפרשה נחתמת באזהרה של משה לעם ישראל מפני הסכנה הכרוכה בכך שלא יטהרו את הארץ מהיושבים בה. השארת עמים נוספים הארץ עלולה להוביל לכריתת ברית, שתוביל ליחסים דיפלומטיים, כשבתחתית המדרון ניצב איום העבודה הזרה.