פרשת מסעי נקראת על שם רשימת ארבעים ושתיים המסעות של בני ישראל במדבר, איתה נפתחת הפרשה. הפרשה מתארת את כל התחנות שהעם עבר במדבר. בהמשך, נקבעים הגבולות של ארץ ישראל תוך ציווי לטהר את הארץ מעבודה זרה. מעבר לקביעת הגבולות, מתוארת גם דרך חלוקת הארץ לנחלות בין השבטים, כולל מינוי נשיאים לכל שבט שיפקחו על החלוקה. בשלב זה התורה עוברת לעסוק בדיני רוצח. הפרשה נחתמת בטענתם של בני שבט מנשה כלפי בנות צלפחד, אשר קיבלו נחלה, שמא נחלתן תיגרע משבט מנשה כאשר יתחתנו עם בני שבטים אחרים, מה שמוביל לקביעת כללים לשמירת הנחלה בתוך השבט.
תקציר הפרשה
פרשת מסעי פותחת ברשימה מפורטת של ארבעים ושתיים המסעות שעברו בני ישראל מאז יציאתם ממצרים ועד הגיעם לערבות מואב. הרשימה מציגה את התחנות השונות במהלך המסע במדבר.
לאחר מכן, משה מתאר את גבולותיה המדויקים של ארץ ישראל. משה מצווה את העם לטהר את הארץ מעבודה זרה ומכל השפעה של העמים היושבים בה, כדי למנוע פיתויים לעבודה זרה וסטייה מהדרך. כמו כן, מתוארת דרך חלוקת הארץ לנחלות לפי גורל, כאשר כל שבט מקבל חלק בהתאם לגודלו. נשיאים מכל שבט נבחרים לפקח על חלוקת הנחלות ולוודא שהחלוקה תהיה הוגנת וצודקת.
הפרשה ממשיכה בציווי להקצות ערים לשבט לוי, שאינו מקבל נחלה רגילה אלא מקבל ערים בתוך נחלת שאר השבטים. בנוסף, נקבעות ערי מקלט לשם מתן מקלט לרוצחים בשגגה, במטרה להגן עליהם מפני גואלי הדם עד לבירור משפטי. דיני רצח בשגגה ובמזיד נידונים, כאשר רוצח במזיד חייב מיתה ורוצח בשגגה נדרש להימלט לעיר מקלט.
בסיום הפרשה, בני שבט מנשה מעלים טענה לגבי ירושת בנות צלופחד. בנות צלופחד יצרו תקדים של נשים שיורשות נחלה. אך כיוון שקרקע מחליפה בעלות בנישואין בני שבט מנשה חוששים שהקרקע שניתנה לשבטם תעבור לשבט אחר כשבנות צלופחד יתחתנו. בעקבות הטענה נקבע שכל בת יורשת נחלה תתחתן בתוך שבטה, כדי לשמור על שלמות הנחלה בתוך השבט.